החלטה בתיק בר"ע 3657-09-13

1.     לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב -יפו (השופטת נטע רות; ב"ל 6062-10-12), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 14.8.2012 (להלן- הוועדה), אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו.

2.     המבקש נפגע בתאונת עבודה ביום 27.2.2002. לאחר שהגיש בקשה להחמרת מצב, נדון עניינו פעמים רבות לפני הוועדות ובית הדין האזורי. כמו כן הוחלף הרכב הוועדה מספר פעמים. הוועדות חזרו וקבעו כי אין החמרה במצבו של המבקש. הוועדה מושא בקשה זו דנה בעניינו של המבקש בעקבות פסק דין שניתן על פי הסכמת הצדדים ביום 19.6.2012 (הרשם תומר סילורה; ב"ל 42789-01-12, להלן - פסק הדין). בפסק הדין נקבע, כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה, על מנת שתקבע האם חלה החמרה במצבו בנוגע לעמוד השדרה הצווארי, תוך התייחסות למסמכים הרפואיים הבאים:

·        ממצאי בדיקת ד"ר רובינסון מיום 30.3.2008.

·        חוות דעת ד"ר יעקובוביץ מיום 9.3.2007.

·        מסמך רפואי ד"ר קטנוב מיום 17.3.2003, ומיום 29.6.2004, ומיום 7.4.2003.

·        בדיקת CT מיום 21.3.2002.

·        בדיקת EMG מיום 21.11.2003 ומיום 11.9.2005. הוועדה נדרשה להבהיר אם יש בממצאים אלו כשלעצמם כדי להקנות נכות.

·        בדיקת MRI מיום 19.9.2005.

·        מסמך רפואי ד"ר אורי קינן מיום 25.9.2005.

·        צילום עמ"ש צווארי מיום 19.7.2006.

·        חוות דעת של ד"ר שואב מיום 23.8.2006.

3.     הוועדה עיינה במסמכים שאליהם הופנתה, וקבעה כזאת:

"הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר שואב 23.8.2006. הוועדה לא מצאה כל שיתוק שרירים או כל בעיה קלינית אחרת אשר מקנה נכות כפי שמתאר ד"ר שואב בחוות דעתו. ...

לפי בקשת ופסיקת רשם בית המשפט מיום 19.6.12 הועדה עיינה בממצאי בדיקת ד"ר רובינסון בשנית מיום 23.8.08 שם מציין כי כאבי הצוואר חלפו ובמכתבו של ד"ר יעקובוביץ 9.3.07 ממצאי הוועדה בבדיקתה שונים.

מסמך רפואי ד"ר קטנוב 17.3.03 29.6.04, 7.4.03 ממצאי הועדה שונים ואינם מתאימים להקנות נכות נוספת. בבדיקת EMG 21.11.03 ובבדיקת EMG 11.9.05 ממצאים אלו אינם נתמכים בתמונה הקלינית ולכשעצמם אינם יכולים להקנות נכות. יתר פירוט ולתשומת לב בית המשפט הנכות נקבעת על סמך ממצאים קליניים היכולים להיתמך ע"י בדיקת EMG אך אם אין ממצאים קליניים רלוונטיים בדיקת ה- EMG לכשעצמה יהיו אשר יהיו ממצאיה אינה מעניקה נכות.

הדבר דומה למקרה בו רשום EEC מראה פעולות אפילפטית חשמלי אך לנבדק אין כלל אפילפסיה קלינית. ברור הוא שלא תינתן נכות בגין אפילפסיה רק על סמך ממצאי ה EEC . בדיקת CT מיום 21.3.02 ובעקבותיה ולאחרות בדיקת MRI מיום 19.9.05 שוללת פגיעה עצבית או ממצא אשר יכול להיות מחשיד לבעיה קלינית, בלטי דיסק לכשעצמם הם אינם בעלי משמעות קלינית. הועדה עיינה בתשובת יועץ ד"ר קינן 25.9.05 ממצאי הועדה שונים הן קלינית והן הדמייתית.

צילום רנטגן משנת 2006 .... מרווח בין חוליות אינה כשלעצמה מקנה נכות ברוב המקרים היא אסימפטומטית ובנוכחות בדיקה קלינית תקינה היא אינה בעלת משמעות. הוועדה נשארת בעמדתה כי אין החמרה במצבו".

4.     המבקש ערער על החלטת הוועדה, וטען כי הוועדה לא התייחסה כראוי למסמכים שאליהם הופנתה מכוח פסק הדין, אלא באופן חלקי בלבד ובלקוניות, והתעלמה מתלונותיו. עוד טען, כי הוועדה שבה ומפנה לתוצאות בדיקתה הקלינית מישיבתה הקודמת, עובר למתן פסק הדין, אלא שבדיקה זו נעשתה באופן חלקי וחסר, ולמעשה לא נערכה לו בדיקה קלינית אורטופדית מקיפה. עוד טען המבקש, כי ההיקש שעשתה הוועדה למחלת האפילפסיה היה מוטעה. כמו כן טען המבקש, כי הוועדה לא נתנה משקל מספק לממצאי בדיקות ההדמיה, ולא נימקה מדוע אין בממצאים אלו כדי להעניק נכות. לפיכך התבקש בית הדין האזורי להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה בהרכב חדש, שכן קיים חשש למשוא פנים מצידה. 

5.     בית הדין האזורי קבע, כי לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר התייחסה למלוא מסמכים שאליהם נדרשה להתייחס מכוח פסק הדין. עוד קבע בית הדין האזורי, כי טענותיו של המבקש הן טענות רפואיות במהותן, וכי בית הדין לא יתערב בקביעות רפואיות של הוועדה, שהן בתחום סמכותה המקצועי הבלעדי. משכך דחה בית הדין האזורי את הערעור.